ארוחת הבוקר הכי טובה של ו
בקובה. גם קרפים מצוינים וגם פירות וביצים וגבינה ולחם- בקיצור: הולך ומשתפר
...
משאית מקרטעת עם קבינה פתוחה
אוספת את התיירים מהרחוב הכמעט יחיד בעיירה ולוקחת אותם למרכז הצלילה הצמוד
למלון הקומוניסטי.
מסתבר שהמלון ניזוק קשות בסופה
( בעל הבית קרא לה ציקלון) ומאז לא נמצאו המשאבים לשפץ את היחידות הקטנות שעל שפת הים.
חוצמיזה שלדברי בעל הבית שלנו,
התיירים מעדיפים היום את ה״ קאסה פרטיקולר״ ובכלל, מלונות גדולים הם
פאסה...
את המשאית מתניעים בירידה או
בדחיפה כי כבר מזמן אין לה סטרטר.
חבל שלא הספקתי לצלם את הרגע
בו דחפו אותה בטעות משני הצדדים בו זמנית- ומשום מה היא סרבה לזוז..,
עלינו איתה לתוך מפרץ החזירים
ועצרנו בחוף נחמד לצלילת מתחילים.
נוף תת מימי חביב, קצת דגים
שאנחנו לא מכירים וגם רצת אל וג'ים משונים בצורת צינורות ענק שיוצאים מהאדמה.
לקינוח, חצינו את הכביש וביקרנו
בבריכת הדגים: בור עמוק עמוק , טבעי. מלא במים צלולים צלולים ובמיני דגים-משגע!
היה קצת מאכזב לראות את אחד
המדריכים המקומיים זורק לחם למים כדי שהדגים יתקרבו לטובת האנשים שהדריך.
לקובה ליברה המקומי שפכו הרבה
רום , מה ששימח אותנו מאוד והביא אותנו במצב רוח טוב חזרה ״ העירה״, ישר
לסיור במוזיאון הגבורה המקומי.
הפעם היה תרגום לאנגלית. תרגום
ששם את האמריקאים באור מביש ומבזה אי שם ב 1960, בנסיון עלוב לנסות להתנגד
לפידל קסטרו בעזרת כמה שכירי חרב ורצת נשק אמריקאי.
להשלמת התמונה, עברו ממש איתנו
במוזיאון המיושן- אוטובוס של אמריקאים פנסיונרים ובלעו את דברי המדריך במקומי בשתיקה.׳פגשנו גם יהודים דוברי עברית ,
אבל הפגישה המעניינת יותר הייתה עם אשה כבת שמונים, שסיפרה שהעלה המנוח היה טייס בנייבי ועמד להשלח
למשימה במפרץ החזירים. ברגע האחרון הענין בוטל. היה לה קשה לראות את שרידי המטוס
האמריקאי שהופל והוצב בחצר המוזיאון. בדיוק מטוס כמו אלה שהטיס.
כשאמרתי שלפחות זה נחסך ממנו,
היא אמרה שהוא ״קיבל את שלו״ בויאטנם. דרכו של עולם.
No comments:
Post a Comment