יצאנו לריצה בבוקר כשעוד היה
חושך ולהפתעתינו היו לא מעט אנשים ברחובות. בכל זאת חלק מהקובנים לא יושבים
כל היום על כסאות הנדנדה...
המונית הקומוניסטית (taxi collectivo) שהזמנו יומיים קודם , היגיע לאסוף
אותנו בזמן מהקאסה.
זה היה מעין טנדר סגור לתריסר
אנשים שראה ימים טובים יותר, אבל ידית ההילוכים זכתה לטיפול עכשווי, ועל
המנוע אמרו לנו שהוא וי 8...
בדרך פלא הצליחו לדחוף את כל
התיירים שעוד חיכו לנו בדרך ודחסו מאחור גם את המזוודות והתרמילים.
גבו מאיתנו את הכסף מראש משום
מה והבטיחו עצירה אחת קצרה בדרך הארוכה שתמשך כשש שעות.
אירי כשלוש שעות נסיעה, בלי
להתבלבל, עצרו את הטרנטה הירוקה באיזה חור באזור הוואנה , והעבירו את אלה
שהמשיכו כמונו לטרינידד לטרנטה במצב הרבה פחות טוב, ( כחולה), המזוודות הפעם הונחו
על הגג וחבל דק נקשר מעליהן.
יצאנו שוב לדרך.
אי שם אחרי כשעתיים נסיעה,
כשהיה ברור שאנחנו עומדים להכנס לאזור גשום, הנהג עצר בצד הדרך כדי לחכות
וראות אם הגשם יעבור או שצריך יהיה לכסות את המזוודות בפלסטיק. למזלנו היה איתנו תייר
מברזיל שתרגם לאלדד את התוכנית, ותרגם לנהג המונית בחזרה את ההנחיה הברורה של אלדד:
לכסות עכשיו!!
הפלסטיק נפרס על המזוודות
והמבול התחיל.
למזלנו הייתה ״אלונית״ בסגנון
פידל קסטרו במרחק קצר משם, וכיוון שהברזילאי כבר היה מאוד רטוב, כי לא היה
חלון בדלת שלו- הוחלט להצטרף לעוד כמה מוניות מקרטעות עמוסות תיירים ולאכול
צהריים עד שיחלוף המבול.
בשלב זה כבר היה ברור שגם
הפלסטיק לא יעזור למזוודות שלנו.
פגשנו ישראלי חמוד שזה עתה
נישא והיה בעיצומו של ירח הדבש, רק שלדבריו אשתו הטרייה לא התייחסה להרפתקה
הנ״ל בשמחה גדולה ונשארה במונית הדולפת לאות מחאה. להם לא היה פלסטיק על המזוודות,
אבל יתכן שמזלם שפר עליהם כי היו להם מזוודות קשיחות.
אחרי קפה ממותק בקנה סוכר
וטוסט גבינה, כשהמבול נרגע ויצאה הקשת - המשכנו את מסענו לטרינידד. הגענו אחרי
כשבע וחצי שעות.
מזל שחבלי הכביסה בקאסה היו
פנויים ויכולנו לייבש עליהם את כל תוכן המזוודות שלנו...
הרחוב של הקאסה שלנו נראה דל
וסלול למחצה, אבל בפנים המתין לנו חדר ענק, חדש, יפה ונח כולל מקלחת עם זרם
מים שאפשר להתקלח בו...
סיור קצר בעיר וארוחת ערב
נחמדה ( עם מוסיקה כמובן)-סגרו את היום הארוך והמעייף הזה.
