בבוקר ראינו את ההזנחה ברחוב שלנו, הכלבים השוטים ( ואלדד יגיד גם ״מוכי שחין״) המצונפים בכל פינה והלכלוך, כל זה לצד הצבעים העליזים בהם צבועים חלק מהבתים. 
אכלנו ארוחת בוקר צנועה מאוד במלון קטן סמוך.

כיוון שבטעות נתתי למדריך תיירים שהיה אמור לאסוף אותנו בתשע מהמלון, כתובת אחרת לגמרי (מי ידע שיש יותר מ״קאסה אלחנדרו״ אחד בהוואנה?), לקחנו כדור מונית צהוב שבליבו וספה ישנה והתלהבנו מהנסיעה לאורך האוקינוס האטלנטי- הטיילת של הואנה: Malecon שגם היא הסתבר, מאוד קרובה לקאסה.

הגלים מתנפצים ושוטפים את הטיילת במי ים, וברקע גיבוב צבעוני של בתים מכל המינים ובכל הגבהים.
בשלב מסויים, אחרי כ 40 דקות על הווספה- הבנו שכנראה שטעינו וירדנו מה״מונית״ בחור, בקצה השני של העיר.

זה מה שקורה למי שסומך על המפה של טריפאדוייסור בעיניים עצומות...

תושיה של אלדד עם עזרה מרחוק של עילי בטלפון (אינטרנט אין, כבר אמרנו?), וכעשרים דקות מאוחר יותר התאחדנו עם ג׳ורג' המדריך, ועם הנהג והאוטו הישן שילוו אותנו בשעות הקרובות.

ג׳ורג', משלם למדינה מס לרשיון לעבוד כצלם וכך הוא מוביל אותנו כשמצלמה ישנה תלויה על צווארו ומידי פעם גם מצלם. רשיון להיות מדריך תיירים אולי יקר יותר, או שהסיבה היא כפי שג׳ורג' אומר, שאתה חייב לעבוד דרך המדינה ואז המשכורת מאוד נמוכה, וגרוע מזה- אתה חייב לספר לתיירים שלך מה שהמדינה רוצה שתספר...

שמענו על ההסטוריה של קובה החל מקריסטופר קולומבוס, דרך הספרדים והאנגלים והאמריקאים - וכלה בפידל קסטרו הנצחי. שמענו על הקשיים שמערים הקומוניזם על אנשיו ופגשנו ביצירתיות האנושית שעוזרת להרוויח כסף ״ליד״ השיטה. השומר של בנין בקרדי משלשל לכיסו דולר מכל תייר שרוצה לעלות לתצפית מהגג, (אחרי שעות העבודה) או הנערים שמוכרים את כרטיסי האינטרנט ב 3 דולר במקום 2, כי אם תנסה לקנות במקום רשמי- יגידו לך שנגמר ותבוא מחר...

קנינו רום וסירבנו בנימוס לקנות סיגרים, אכלנו במסעדה חביבה עם נגנים לא רעים וחזרנו מותשי ג׳ט לג לקאסה לנוח.

אחר הצהריים הסתובבנו ברחובות של התיירים בעיר העתיקה, אכלנו צ׳ורוס נהדר, ראינו את הנוף מגג בנין בקרדי וניסינו לשווא להתחבר לאינטרנט סביב הוייפיי של מלונות היוקרה שבעיר.

קינחנו בבית קפה חביב ששייך לקרוב של מישהו מהארץ ובשמונה וחצי כבר התחלנו את הלילה שלנו. למטה המשיכה מוסיקה ססגונית ובהמשך גם שיחות של אנשים שנמשכו גם אחרי שהתרנגול התחיל לקרוא.

הקובנים פה נמצאים הרבה מחוץ לבית, וגם כשהם בבית חלק גדול מהדלתות והחלונות הפונים לרחוב פתוחים לרווחה.