ארוחת בוקר בפטיו של נוראלביס
וליובטסקי, שוב פרות טרופיים חתוכים. מיץ מנגו. לחם לא משהו, חמאה מלוחה, גבינה מקומית...
אבל ריבת גויאבות נהדרת, וקפה
בהחלט סביר...
מונית מקרטעת טיפסה איתנו
בכביש צר במעלה ההר לתוך הפארק הלאומי הקרוב.
נפרדנו מהנהג בכיכר קטנה
בעיירה שלא הכרנו וצעדנו במורד דרך סלולה מאוד תלולה לתוך יערות הגשם, עם
בתים בודדים מפוזרים לצד הדרך.
כמו בכל מקום אחר, גם פה,
תרנגולות מסתובבות בכל מקום. חלקן מוקפות בחבורת אפרוחים קטנה.
הדרך התלולה הביאה אותנו
לתחילת המסלול שכללה בר קטנטן שכסאותיו- נדנדות.
שילמנו את מחיר הכניסה של התיירים ( גבוה פי
15!! מזה של המקומיים) וצעדנו לתוך היער.
מסלול מקסים בתוך יערות הגשם,
עשרות גוונים של ירוק רחוץ מהגשמים של הימים הקודמים. מיליון סוגי פטריות
וטפילים שגדלים אלה על אלה, ופרחים שחלקם מוכרים וחלקם לא.
אחרי כשעה של הליכה הגענו
למפלי קבורני, מפלים יפהפיים שיכולנו לטפס לתוכם עד לבריכה של המפל העליון- תענוג
צרוף.
בסיום הטיפוס חזרה, הרווחנו
ביושר את הבירה והפיניה קולדה על כסאות הנדנדה.
באותו ערב פצח אלדד בקריירת
רקדן סלסה בשיעור פרטי של שנינו עם השכנה החביבה ליוקה, שמלמדת ריקוד בחדר
הקדמי הקטן של ביתה.
למדנו שלושה צעדי מחול בסיסיים
שהראשון בהם הוא הצעד התימני...
