את היום השני בטרינידד בילינו
בסידורים. הביקור בבנק היה מהיר ועבר ללא ארועים מיוחדים.
ההמתנה בתור למשרד שמוכר
כרטיסי אינטרנט הייתה לעומת זאת שיעור מדהים בזן בודהיזם למתקדמים.
חלק קטן מהמצטרפים לתור,
שואלים בחביבות ״ מי אחרון״ (ultimo), ונעמדים בכניעה בתור הלא כל כך ארוך. כל השאר עוברים
דרך התור בקריאות פרמסו ( סליחה), או לפי תרגומי החופשי: ״ אני רק שאלה״, וכך יצא שביליתי כשעה
וחצי בתור
קצר שהתארך כל הזמן לפני ולא מאחורי. אני ועוד מספר תיירים שנקלעו לשיעור, ניסינו ללא הצלחה,
לפצח את ה״אלגוריתם״ של התור הזה , ואת החידה הגדולה: איך הם לא מתעצבנים/ צועקים/
דוחפים ??
המנגנונים היחידים שכן הבנתי
היו שאמא עם תינוק הוכנסה לא תור, ונדמה לי שגם זקנים, וגם חברות של הפקידה
וחברים של השומר בכניסה. כל השאר נותר חידה .
מה שכן, התגבשנו בתור , גם
התיירים וגם מעט המקומיים שחיכו בתור כנהוג.
כשנכנסתי סופסופ- רציתי לקנות
כרטיסים לכל התיירים המסכנים שחיכו בחוץ, אבל נתנו לי רק חמישה. אז שניים הענקתי לזוג ישראלים
שהרוויחו בזכותי כשעה מחייהם אבל הפסידו שיעור חינם בזן...
המשכנו בשוטטות בעיר העתיקה,
טיפסנו לראש המגדל במנזר הצהוב לתצפית יפה וגם עברנו בחדרי המוזיאון שמסביב
למגדל שמתארים בעיקר בספרדית את מהחך ההפיכה בטרינידד. נראה שאפילו ראינו את בערסל
הצבאי האישי של צ׳ה גווארה שני ט אלינו מכל פינה בקובה.
במוזיאון לארכיטקטורה, הראו
בספרדית את פרטי המבנה הקולוניאלי הספרדי, מה שהיה די מיותר אחרי יומיים
בעיר.
גם פה, כמו בהוואנה, קל להבחין
במבנים הקולוניאלים ההדורים. לא גדולים כמו אלה של הוואנה, אבל עדיין מבנים מרווחים עם תקרות מאוד גבוהות, מרצפות
מצוירות וחלונות ענקיים פונים לרחוב עם סורגי ברזל מדוגמים.
בתי הארחה ומסעדות רבות בעיר
משמרות את הבתים עם לפחות חלק מההדר המקורי שלהם.
גם בתים פרטיים מאכלסים חלק
מהמבנים וניתן להציץ לתוכם דרך הדלתות הפתוחות שכמעט ואינן נסגרות, ודרך סורגי
הענק.
גם פה, לא מעט בתים הפכו את
החדר הקדמי לחנות מזכרות או לקיוסק שמוכר דרך החלון משקאות, טוסטים
וסנדוויצים .
אבל פה ושם ניתן גם לראות בתים
שכאלה, עומדים עם חללים ריקים לחלוטין, מתקלפים ומתפוררים עם שולחן פינג
פונג מיותם- המשמשים מעין ״מועדון לחבר״ הקומוניסטי ומעוררים מחשבות
נוגות...
בהמשך, טיפסנו בשיא החום, דרך
רחוב צר ועני ממש, על גבעת ה tv tower
, לפי הנחייתה של נוינוי - וגם משם היה נוף יפהפה על טרינידד, המפרץ והעמקים
שסובבים אותה.
שתינו אורנג׳דה ושילמנו לאיש
שמשגיח על האנטנות עבור ההדרכה...
בהלוך נתתי לילדה חמודה עפרון
ומחק שהיו איתי (ממש הצטערתי שלא הבאתי איתי את המחדדים מהמזוודה) וקניתי מאישה זקנה ארבע מחרוזות
זרעים בקוק
אחד ( דולר).
בחזור, נתתי לילדה אחרת מטבע
של עשר אגורות ישראליות לאוסף המטבעות הזרים שלה.
שיעור מספר שתיים בסלסה כבר
כלל סיבובים מתחת לידיים, אבל עוד יותר מענין היה לבקר על הגג של ההורים של
ניוקה שגרים צמוד אליה , ולראות את הכלובים/שובכים שבהם בעלה של ניוקה מגדל יונים
ומשתתף איתן בתחרויות.
עוד לא הצלחנו להזכר בספר
שקראנו אלדד ואני ובו ילד שמגדל יונים על הגג גם...
שמנו לב שבקובה כמעט בכל בית
יש כלוב עץ או במבוק קטן עם ציפור שיר אחת ( שהם מוציאים לרחוב לשאוף אויר
צח), אבל היונים היה ענין חדש בשבילנו.
הקאסה דה לה מוסיקה בטרינידד
נמצא במעלה מדרגות רחבות, ואחרי ארוחת ערב ( דוקא לא רעה), הצטרפנו לקהל
התיירים והמקומיים והתיישבנו על המדרגות הצופות לבמה. גם הפעם, העינין העיקרי היה
לצפות ברוקדים, והפעם - ניסינו לראות אם הם רוקדים כמו שניוקה לימדה אותנו...
